היום השני - לאלבניה

האוטובוס המוקדם לשקודרה, יצא באיחור של שעה, אבל טוב מאוחר מאשר שיברח לי.

הנסיעה כללה עיכוב ממושך במחסום הגבול האלבני לכולם חוץ מפולני אחד שנכנס חינם ובקלות רבה.

מול תחנת האוטובוס נמצא מלון רוזאפה, לשעבר מלון רשמי של ממשלת אלבניה הקומוניסטית וכיום מלון תירים מידרדר וזול, כ-7 אירו ללילה בקומה 4 (בפועל קומה ששית) ללא מעלית ששכחה מתי היא נסעה לאחרונה, או כ-10 אירו בקומה 2 (רביעית).
המלון שוכן בככר המרכזית של העיר. בככר יש מזרקה יפה ומצטלבים בה שני הרחובות הראשיים של העיר.
הרחובות הראשיים די מטופחים ונקיים, עם חנויות, בתי קפה ומסעדות, אך הרחובות הצדדיים די מוזנחים, חלקם נראים כמו שווקים ערביים ובחלקם זורמים מים (אולי ביוב, אבל לא מסריח).
יש בעיר הרבה מאד אתרי בניה.
יש בעיר מוזאון הסטורי/ארכאולוגי קטן אבל מעניין. הוא עוסק בהסטוריה של האילירים בבלקן (החל מהאלף השני לפה"ס) ואילך.
המוזאון היה סגור בסופ"ש אבל כשנכנסתי המנהל שמח לארח ולהדריך אותי.
בסיום הסיור שוחחנו ארוכות והוא סיפר לי על ההסטוריה האילירית כולל השערות או אגדות שהטרויאנים המינואים והפלישתים היו אילירים, שמלחמת טרויה היתה בעצם מלחמת כיבוש אסיה הקטנה ע"י ההלנים – נגד האילירים ועל חקר ההסטוריה.
עוד מוזאון מעניין הוא מארובי פוטוטק. המוזאון כולל תמונות החל מאמצע המאה ה-19 שצולמו ע"י פיטרו מארובי (Pjeter Marubi) , פליט מאיטליה שצילם את הצילומים הראשונים במדינה, בנו קל( Kel) ונכדו גבה( Gege) שתרם את האוסף. כדאי לראות את האוסף לאחר טיול באזור ולהשוות את התמונות מהמאה ה-19 עם מה שראיתם בשטח. היות שלא הספקתי לראות אותו בביקור בשקודרה יצא לי לראות אותו בדרך חזרה.

האתר העיקרי בשקודרה הוא מבצר רוזאפה.
המבצר נבנה לראשונה ע"י האילירים, נכבש ע"י הרומאים, הונציאנים והתורכים.
בשנת 1443 מרד היניסאר האלבני סקנדרבג בתורכים בסיוע מורדים הונגרים, הגיע לקרויה באלבניה וכבש את העיר/מצודה. לאחר הכיבוש הוא זימן את ראשי השבטים האלבנים לרוזאפה, שם הם כרתו ברית, חלקם נוצרים וחלקם מוסלמים, שאחד מעיקריה היתה הפרדת הדת ממלחמת השחרור האלבני ומהשלטון העצמאי במדינה – כנראה הברית הראשונה לשלטון א-דתי בעולם. העצמאות האלבנית שרדה עד שנת 1478, עשר שנים אחרי מותו של סקנדרבג שלא נמצא לו יורש מתאים.