יום 11 – מקוקס לפשקופיה
הלכתי לתחנת המיניבוסים לכיוון פשקופיה, אבל ביום ראשון אף אחד לא נוסע.
הציעו לי הסעה פרטית תמורת עשרות אירו, אבל ויתרתי עד שלבסוף הגיע אדם נחמד עם מרצדס שלאחר מיקוח קצר נאות לקחת אותי תמורת 2000 לק.
הדרך יפהפיה, דרך הנוף היפה ביותר שראיתי באירופה, לאורך נהר דרין השחור, רצופה עליות, ירידות ופיתולים.
כמעט כל הדרך היא דרך עפר משובשת אך הנהג מכיר אותה עד כדי כך שהוא מאיט לפני כל מהמורה.
תודות למיומנות הנהג ולישיבה לידו מלפנים יכולתי לצלם תמונות רבות.
לקראת ההגעה לפשקופיה שאלתי את הנהג על מלונות המוזכרים במדריך והוא אמר לי שכולם רחוקים והציע להביא אותי למלון של חברו במרכז העיר.
הוא הביא אותי למלון ברזיל (עם דגל ברזיל על כל הקיר וכדורגל ברזילאי נון סטופ בוידאו).
המלון נחמד וזול והמסעדה מדהימה. מגישים שם מנות מסורתיות וגריל. בחרתי פורל, הכי טעים שאכלתי אי פעם, עם מנה ראשונה תוספת ובירה ב-5 אירו בלבד.
הבעלים מקסים ושוחחנו לא מעט. אמרתי לו שהוא צריך לעשות כמו במקומות אחרים – תפריט למקומיים בשיפטאר ולתירים באנגלית במחירים לא מופקעים, אבל גבוהים יותר (מצטער חברים, כך הרגשתי ל נכון).

מרכז העיר נחמד, היתר די עלוב. אין שרותי תירות ראויים לשמם ושאלותי על נסיעה לשמורת אגמי לורה הסמוכה נענו בתמיהה מלווה בהרמת גבה.
לו תיכננתי נכון הייתי צריך לנסוע לימת אוכריד, פודגורץ וקורצ'ה, אבל החלטתי על טיראנה והמשך דרומה במקום.