בבוקר נסעתי לטיבאט בדרך לקוטור.
לאחר תלאות תחבורה של יום ראשון הגעתי לקוטור. חוף מונטנגרו הררי ומפורץ מאד והכבישים עולים ויורדים, עוברים המנהרות והנוף יפה מאד.
הכביש מטיבאט לקוטור לאורך המפרץ צר מאד. 2 מכוניות פרטיות יכולות לעבור איכשהו אחת מול השניה אבל אוטובוס או משאית לא, ואז אחד מכלי הרכב צריך לסטות מהכביש כדי שהשני יעבור (לרוב זה הפרייבט).
מפרץ קוטור נקרא "הפיורד הדרומי ביותר באירופה" והוא מורכב מכמה פיורדים שנפגשים כולם בפתח צר משותף לים.
כשהגעתי לקוטור תפס אותי משכיר חדרים שהציע מיד חדר זול ולאחר משא ומתן קצר הגענו לעמק השוה.יצאתי מיד לעיר העתיקה, הסתובבתי קצת ברחובות, אכלתי וישבתי בקפה ואחה"צ כשהחום ירד עליתי למצודה האילירית העתיקה.
כמו כל החוף גם קוטור עברה בשליטת כל המעצמות שהיו באזור ורואים את הסימנים במצודה.
צלע ההר עליה בנויה המצודה תלולה מאד וממש קשה להבין איך בנו שם עיר ואיך אנשים חיו בה. חומות המצודה עולות כמעט ישר במעלה ההר כמו החומה הסינית.
הנמל המסחרי פעיל מאד ולצדו, קרוב יותר לעיר העתיקה יש מרינה גדולה עם יכטות, ללקק את האצבעות.
הנמלים העתיקים הם בנהר, ליד חומת העיר ועוד נמל קטן בקצה השני של החומה, ממנו היתה כניסה לסירות לתוך החומה.
למחרת נסעתי בבוקר לעיר הרצג נובי, עשיתי סיבוב בעיר העתיקה ובמצודה ולאחר ארוחה נחמדה בככר השוק היפה בעיר העתיקה נסעתי באוטובוס לריסאן – כפריפה שהפך בעיקר לאתר תירות בקצה הפיורד שמול קוטור.
משם הלכתי לאורך הפיורד לפראשט, כפר דיגים שהפך לאתר תירות.
הכביש ליד פראשט צר מאד והאוטובוסים לא עוצרים שם, אז הלכתי מארחק די גדול עד תחנת האוטובוס הקרובה וחזרה לקוטור.
את הערב ביליתי בעיר העתיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה