(Peje)
בבוקר נסעתי לפיה, חיפשתי שמירת חפצים בתחנת האוטובוס – אין, אבל הפקידים הנחמדים במשרד התחנה הציעו לי להשאיר את התרמיל אצלם עד הסגירה ב-5.
פיה אמורה להיות אחד משערי הכניסה לפארק השלום, פארק מתוכנן באלפים הדינאריים משותף לקוסובה מונטנגרו ואלבניה שהאיחוד האירופי מממן את הקמתו.
פיה אמורה להיות אחד משערי הכניסה לפארק השלום פארק מתוכנן באלפים הדינאריים משותף לקוסובה מונטנגרו ואלבניה שהאיחוד האירופי מממן את הקמתו.
העיר שוכנת מתחת לקצה הדרום מזרחי של האלפים הדינאריים ויש בהרים שבתחום העיר כמה אתרים מומלצים, אבל אין תחבורה נוחה או שרותי תירות מתאימים ונהגי המוניות לא כל כך מדברים אנגלית ולא הבינו מה אני רוצה לראות.
הסתפקתי בסיור רגלי בעיר למטה כולל שוק נחמד אבל זה לא ממש הצדיק את העצירה בעיר. (האוכל ובירה פיה יותר).
אחרי הנאה מבירה פיה קרה נסעתי באוטובוס לפרישטין הבירה.
זהירות מנהגי המוניות בתחנה המרכזית בפרישטין. יש אוטובוסים אבל אין דרך לקבל מידע איזה אוטובוס מגיע לאן ונהגי המוניות מנסים לגבות מחירים מופקעים בטרוף. הליכה קצרה (2-3 דקות) לעיר מאפשרת עצירת מונית ברבע מהמחיר הזול ביותר בתחנה (1-2 אירו במקום 5 אירו ויותר לנסיעה עירונית לא ארוכה).
נסעתי לאכסנית ואלניה בשכונה בשם זה ובזמן ההמתנה לבעלים הגיע מטיל אנגלי בשם נייג'ל.
קבעתי עם נייג' לנסוע למנזר גרצניצה ולאחר מכן להסתובב בעיר ולאחר שהתמקמנו אכן יצאנו למנזר.
המנזר הסרבי מוקף בכוחות צבא השלום שמפרידים בין הסרבים לקוסובאר.
אכלנו ארוחה מצוינת, אך למחרת שנינו סבלנו מקלקול קיבה והגענו למסקנה שהרבה יותר בטוח לאכול בדוכן עם תור ארוך קבב, קופטה או משהו דומה וזה עולה רק 1-2 אירו.
למחרת ביליתי בעיקר במיטה, קרוב לשירותים :( ודיאטה של לחם ומים מבקבוק.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה